פסק-דין בתיק ת"ק 00981/04

בפני תביעה של מתווכת (להלן - התובעת) לדמי תיווך המגיעים לה, לטענתה, בגין עסקה בה תיווכה בין הנתבע לבין בעלי דירה ברחוב פירשמן 86 בתל-אביב, ואשר בסופה רכש הנתבע את הדירה ביום 28.10.03 בסכום של 221,000$.

טענות הצדדים :

לטענת התובעת מגיעה לה עמלת תיווך של 2% ממחיר הדירה, שהם 4,420$. במאמר מוסגר יצויין, כי בכתב התביעה כתבה התובעת כי הנתבע רכש את הדירה בסכום של 210,000$, סכום שגוי לכל הדעות, אלא שבאותו עמוד ממש בכתב התביעה, היא מציינת כי מגיעים לה דמי תיווך בשיעור 2% מהעסקה, והיא מעמידה תביעתה, כאמור, על סך של 4,420$, מה שמלמד שהתביעה מתיחסת למחיר הדירה הנכון.

בשקלים הועמדה התביעה על תקרת סמכותו של בית משפט זה, היינו 17,800 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה.

התובעת מסתמכת על "טופס הזמנת שירותי תיווך" מס' 0166 מיום 8.7.03 של "פורטי נכסים", שצורף לכתב התביעה. בטופס זה נכתבו פרטי הנתבע, מצויין כי הוא הופנה לתובעת על ידי מודעה בעתון, מצויינים פרטי הנכס (פרישמן 86, כיכר מסריק), התאריך (8.7.03), מופיעה חתימתו של הנתבע (על כך אין מחלוקת) ופרטים נוספים. אין הצדדים חלוקים על כך, שבטופס לא נרשם דבר לגבי "מצבה המשפטי" של הדירה (אשר ידון להלן). פרט נוסף שרשום בטופס הוא סכום של 248,000$. הפרט הזה מופיע בסעיף "תקציב", אך אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת אמרה לנתבע שזהו המחיר המבוקש לדירה.

הדירה בה עסקינן היתה בבעלותם המשותפת של עזבון ועוד כ-10 יורשים. היות שחלק מהדירה (מתוך חלקו של העזבון) נתרם לציבור והיה חשוב לדאוג לשקיפות מוחלטת בהליכי המכירה, מונה לה כונס נכסים בפירוק שיתוף, הוא עו"ד ויקטור נוי. מי שהתעסק בפועל במכירת הדירה הינו אחד היורשים, מר ששון חי. הן מר חי והן עו"ד נוי העידו בפני, בהזמנת התובעת והנתבע, בהתאמה. הדירה הוצאה למכרז על ידי עו"ד נוי, כונס הנכסים, ומי שקיבל את פני הרוכשים הפוטנציאליים, הראה להם את הדירה ושמע את הצעותיהם היה מר ששון חי. מר חי העיד בפני על הליכי המכירה ועדותו בענין זה לא נסתרה (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.04, שורות 10 עד 18 ועמ' 2, שורות 14-13). את הרוכשים הפוטנציאליים העביר לטיפולו של עו"ד נוי.

הנתבע טוען בכתב הגנתו ובדבריו בפני בית המשפט בדיון שהתקיים, כי התקשר לתובעת בעקבות מודעה שראה בעתון. הם נפגשו ביום 8.7.03 והיא הראתה לו את הדירה ברחוב פרישמן 86 בתל-אביב. לדברי הנתבע, התובעת אמרה לו כי מדובר בדירת ירושה והיא הפנתה אותו, כדבריו, לאחד היורשים, מר ששון חי. לגבי המשך השתלשלות הענינים מציין הנתבע כי לא הגיע תחילה לעמק השווה עם מר ששון בענין מחיר הדירה, והמשיך לחפש דירות אחרות, אך התובעת המשיכה להתקשר אליו ולנסות לשכנעו לרכוש את הדירה. בהמשך החליט לשקול את הענין בשנית ולפיכך הראה את הדירה, ביחד עם התובעת, לאימו, לאחיו ולחבר שהינו שמאי במקצועו.

עוד טוען הנתבע, כי בחודש ספטמבר 2003, עת גיבש הצעת מחיר, הודיע על כך לתובעת וזו הפנתה אותו לעו"ד נוי, המטפל במכירת הדירה. לדברי הנתבע, זו הפעם הראשונה בה נודע לו כי בי"מ השלום בת"א הורה על פירוק השיתוף בדירה ומינה את עו"ד ויקטור נוי ככונס נכסים.

לדברי הנתבע, עובדת היות הדירה בכינוס נכסים היא עובדה מהותית ביותר, אשר אילו ידע אותה היה מציע עוד בחודש יולי הצעת מחיר הפחותה באופן משמעותי מן המחיר בו נמכרה לו הדירה בסופו של דבר (סעיף 22 לכתב ההגנה). כמו כן טוען הנתבע, כי לא היה מתקשר כלל עם התובעת בהסכם כלשהו ולפיכך התקשרותו בהסכם עימה הינה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעתה אותו התובעת (סעיף 24 לכתב ההגנה).

בתחילת חודש אוקטובר 2003, נחתם הסכם המכר בין הנתבע למוכרים והדירה נמכרה לנתבע בסכום של 221,000$. ביום 28.10.03 אושר ההסכם ע"י בית המשפט. לדברי הנתבע, התובעת לא נטלה חלק פעיל במו"מ לרכישת הדירה והיא לא היתה מעורבת בכל צורה שהיא בחתימת ההסכם לרכישת הדירה.

הנתבע טוען גם טענות שונות נוספות, ביניהן כי המחיר בו רכש את הדירה אינו "מחיר מצוין", כפי שטוענת התובעת.

דיון :

בנסותי לבור את המוץ מן התבן בטיעוניו של הנתבע, הגעתי למסקנה שטענתו המרכזית היא שהוא הוטעה על ידי התובעת, שלא גילתה לו שהדירה נמצאת בטיפולו של כונס נכסים. לדבריו, עובדה זו היא עובדה מהותית ביותר, שאילו ידע אותה לא היה מתקשר כלל עם התובעת ובאשר לדירה - היה מתנהל אחרת, למשל - מציע סכום נמוך יותר בתמורתה. טענה זו שתי פנים לה: הפן העובדתי - האם אכן לא נאמר לנתבע כי הדירה היא בטיפולו של כונס נכסים ואם נאמר לו - מתי, ואם יסתבר כי אכן לא נאמר לו הדבר כלל, או שנאמר לו בשלב מאוחר, יש לברר את הפן המשפטי - האם זהו אכן פרט מהותי שהוסתר ממנו ואם כן - מה דין עסקת התיווך שנעשתה תוך הסתרת הפרט המהותי הזה.

הכרעה :

לאחר שבחנתי היטב את כתבי הטענות, עיינתי במסמכים שבתיק, שמעתי את העדים שהופיעו בפני ושמעתי את דברי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל במלואה, ואלה נימוקי:

תחילה, שוכנעתי שבהתאם ל סעיף 14 לחוק המתווכים, תשנ"ו 1996, התובעת מילאה אחר שלושת תנאי הסעיף:

1.         אין חולק שהתובעת הינה בעלת רשיון וכזו היתה במועד הרלוונטי.

2.         היא מלאה אחר הוראות סעיף 9 לחוק הקובע את החובה להחתים את הנתבע על הזמנה בכתב לבצע פעולת תיווך במקרקעין בה נכללים הפרטים שנקבעו ב תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997, כעולה מההזמנה שצורפה לכתב התביעה.

3.         התובעת היתה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. על כך העיד, אף אם לא התכוון לעשות כן, הנתבע עצמו, החל מציון העובדה שהיא הביאה אותו לדירה לאחר שפנה אליה דרך מודעה בעיתון, והפגישה איתו עם מר ששון חי. המשך בכך שהראתה את הדירה מספר פעמים לנתבע, שבא בכל פעם לראותה עם אדם אחר קרוב לו, עמו רצה להתייעץ - אחיו, אמו, חבר שמאי וחברה אדריכלית. לדברי הנתבע בכתב הגנתו - " ...המשיכה התובעת להתקשר אל הנתבע שוב ושוב ולנסות לשכנעו לרכוש את הדירה..." (סעיף 11). מר ששון חי העיד אף הוא, כי התובעת הגיעה מספר פעמים עם הנתבע לדירה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון בשורות 3-10). מובן, שגם התובעת טענה חזור וטעון כי היא היתה הגורם היעיל בהבאת הצדדים להתקשרות, ובנקודה זו דבריה מקובלים עלי.